מקור ראשון

אפס קלאס במאמץ

"רכבת הקליע" מנסה להיות המרענן הרשמי של הקיץ, אבל התוצאה מבולגנת מדי ובעיקר טרחנית ומתאמצת

כשהבמאי דיוויד ליץ' פרץ עם עמיתו צ'אד סטהלסקי 2014־ב כשחברו לביים את "ג'ון וויק" המשפיע. לשניהם היה עבר כפעלולנים ומתאמי סצנות פעולה והם תרגמו את ניסיונם העשיר ליצירת אקשן וירטואוזי ומורכב שהעלה את הרף בז'אנר. מאז ליץ' התגלה כפחות מוכשר מבין השניים. בעוד סטהלסקי המשיך לדחוף את סדרת ג'ון וויק לגבהים מלהיבים, כל סרטיו הבאים של ליץ' - "פצצה אטומית", "דדפול "2 ו"הובס ושואו" - התגלו כיציאות לא רעות אך גם לא מוצלחות מספיק. כעת מגיש ליטש את "רכבת הקליע" החדש וגם הפעם התוצאה אינה ממצה את הפוטנציאל.

בראד פיט הוא מחסל מקצועי ששמו ליידיבאג, שחוזר לעבוד לאחר הפסקה. הוא אמור לאתר מזוודת כסף ברכבת קליע שעושה את דרכה מטוקיו לקיוטו. אלא שעל הרכבת התאסף משום מה ערב רב של רוצחים שכירים שהקשרים ביניהם יתגלו תוך כדי תנועה, והבלגן מתחיל לחגוג.

זוכרים שאי אז בנייניטיז, לאחר "כלבי אשמורת" ו"ספרות זולה", כולם רצו לשחק אותה טרנטינו? רוב הניסיונות כשלו מלבד אחד, גאי ריצ'י, שהצליח לפתח סגנון משל עצמו. אז "רכבת קליע" מנסה להיות מין שעטנז צבעוני של טרנטינו וריצ'י, אבל התסריט של זאק אולקוויץ (על פי ספרו של קוטארו איסקה) מפספס את המטרה. זה מתחיל באוסף דמויות שאמורות להיות מגניבות אבל אף | | ט"ו באב תשפ"ב | 12.8.2022

קולנוע יואב לוסטיג

he-il

2022-08-12T07:00:00.0000000Z

2022-08-12T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/282952453975922

Israel Hayom