את ההודעה

על עזיבת החיים הפוליטיים העדיף נפתלי בנט למסור כשהוא עדיין ראש הממשלה. בימים האחרונים הוא עוד השתעשע באפשרות להתמודד, הזמין סקרים וקרא מחקרים. היו לו חודשיים וחצי נוספים להתלבט, זמן לא מבוטל במונחי הפוליטיקה ההפכפכה בישראל. אבל כמו שהחליט ליזום את פיזור הכנסת ולא לחכות שממשלתו תופל, גם כאן הוא העדיף לחתוך ולחסוך מעצמו חודשיים וחצי של לחצים, סקרים מביכים, ומשא ומתן מתיש על חבירה לסער, לגנץ או אפילו ללפיד.

בנט לא השתמש במילים "פסק זמן", אבל הוא בהחלט מתכוון לחזור. אסטרטגיית היציאה שגיבש, מחילופי הכיסאות הסמליים עם לפיד במליאה מיד אחרי פיזור הכנסת ועד טקס העברת השרביט הצנוע בלשכת ראש הממשלה, נועדה לשרת את הזיכרון שילווה אותו בניסיון העתידי לשוב. במקום את הבלגן בימינה הוא מעדיף שיזכרו ממורשתו הקצרה את התוהו ובוהו באיראן. במקום את הפרת ההבטחות לבוחריו, את קיום ההסכם עם לפיד.

הח"כים קיבלו בהפתעה את החדשות על פרישתו מהמרוץ, דקות ספורות לפני שיצאה ההודעה לתקשורת. הם הכירו את ההתלבטות, אבל מהירות ההכרעה לא הייתה צפויה. שקד, ששמעה ממנו על כך בארבע עיניים, יצאה מהחדר דומעת. בניגוד לכל התחזיות, השותפות ביניהם שרדה עד הרגע האחרון. הוא היה חייב לה.

ארבעת השורדים במפלגתו - שקד, כהנא, אביר קארה ושירלי פינטו - הגיעו ללוותו בנאומו האחרון. אחריו הוא כינס את החבורה בחדרו בכנסת. "אנחנו משפחה", אמר להם בנט, וביקש שיתנהלו בכבוד גם בימי הפירוק. משפחה לא בוחרים, שותפים למפלגה דווקא כן, ובתחום הזה בנט לא הצטיין במיוחד. עם לכתו קשה לראות מה ישאיר את שקד וכהנא באותה מסגרת פוליטית. שקד, שקיבלה כצפוי את המפלגה לידיה, ביקשה מהח"כים לא להפתיע אותה בפרישות ולהתכנס לדיונים בנושא. מתנת הפרידה שהשאיר לה בנט, מפלגת ימינה, יקרה אך ספק אם שימושית עבורה.

אם יבחרו הח"כים להתפצל עם יחידות המימון שלהם (עליהם לעשות זאת בטווח של שלשה ימים מפיזור הכנסת), אפילו שבע יחידות המימון שלה עשויות להצטמק. הוא משאיר לה שלד ללא ח"כים, שלא לדבר על מצביעים. הסקרים, כולל אלו שהזמינה היא, חוזים למפלגה בראשותה תוצאה נאה של 5־6 מנדטים, אחד או שניים יותר ממה שבנט היה מביא, אבל זהו נתון מטעה. פילוח מקור המנדטים מראה שמנדט או שניים מגיעים מגוש נתניהו וארבעה מגוש רל"ב, והם עשויים להתנדף ברוח ברגע שתצהיר שתתמוך בנתניהו.

שקד, בניגוד לבנט, לא תוכל ולא תרצה להישאר על הגדר. את ליל הקמפיין הראשון שלה בילתה בכותל המערבי, וממנו היא מתכוונת לצאת למסע השיבה הביתה, אל חיק הימין. קווי הקמפיין שלה כבר מנוסחים: היא תתנגד להישענות על רע"ם, אבל לא תשלול את מנסור עבאס כשותף בממשלה רחבה. היא תדבר על אחדות במרכז, אבל בפועל תנסה להתמקם מחדש בשולי בלוק נתניהו. תתמוך בשיבתו ללשכת ראש הממשלה, אבל תנסה לפנות למצביעי ימין רך, ממלכתי, שאינם מוצאים את עצמם בליכוד או בציונות הדתית, ששאלת נתניהו אינה השיקול הראשון בהצבעתם. במערכה הקודמת היו שבעה מנדטים כאלה, השאלה היא כמה מהם נשארו במרחב הביניים.

באופן פרדוקסלי, לפי הסקרים הראשוניים ייתכן שהמפתח של נתניהו להגיע ל־16 מנדטים מונח בכיסה של איילת שקד, וליתר דיוק בסיכוי שתעבור את אחוז החסימה. נתניהו עצמו זיהה את הצורך במפלגה כזאת, שתתפוס את המרחב של ימינה ותקווה חדשה ותאפשר לו להגדיל את הגוש לרוחב, ולא רק לעומק. ספק אם השיקול הקר הזה יגבור על עוצמת רגשות הזעם והנקם, שלו או של תומכיו.

אבל במסע נגד "הלבנת" שקד במחנה נתניהו כבר פתח מי שלוהק בליכוד להובלת מפלגת לוויין כזאת: עמיחי שיקלי. תהומות של תיעוב נפערו ביניהם בליל הצבעתו של שיקלי נגד חוק האזרחות. ההיגיון הפוליטי ואחוז החסימה אמורים להוביל את שניהם לנסות להתפייס, כי הם מכוונים לאותו נתח אלקטורלי, אבל המשוכה המשפטית של הכרזתו כפורש ממילא לא תאפשר להם ריצה משותפת. שקד, אגב, התנגדה גם לניסיון הפשרה שהוצע ערב פיזור הכנסת: לבטל את הפרשת שיקלי בתמורה לחוק המטרו (אחד הח"כים העיר שבכך נעשה שיקלי לפוליטיקאי היקר בהיסטוריה, בשווי מאה ושישים מיליארד שקל). מדינת ישראל הפסידה זמן יקר בדרך לקידום מפעל התשתית הגדול בתולדותיה. שיקלי ושקד הפסידו תשתית פוליטית למהלך שהיה יכול להציל את גורלם הפוליטי ואולי אפילו לתרום להכרעה אחרי חמש מערכות בחירות.

ארבעה חודשים

לפני הבחירות, יותר משסקרי המנדטים משקפים את התוצאות הם בעיקר משפיעים על עיצוב המערכת: במבט הראשון זה נראה כמו נתניהו מול לפיד, אבל קריאה שנייה מלמדת על מרוץ תלת־ראשי, שבו המועמד בעל הסיכוי הסביר ביותר להרכיב ממשלה לפי הסקרים הוא דווקא החלש מהשלושה, בני גנץ.

נתניהו כידוע זקוק ל־16 מנדטים (יחד עם שקד או שיקלי). אם לא ישיג את מה שלא השיג בארבע מערכות הבחירות הקודמות, ביהדות התורה הבהירו לו שלא ילכו שוב לאופוזיציה. הוא יידרש לפנות את מקומו לבכיר אחר בליכוד, או סביר יותר – לנסות להקים שוב ממשלת חילופין עם בני גנץ, חביב החרדים והשר האהוד ביותר בממשלה היוצאת. הפעם, יו"ר כחול לבן יכהן ראשון.

תנאי הבסיס של גנץ, מעבר לכניסתו המיידית ללשכת ראש הממשלה, הוא קואליציה בלי בן־גביר (אגב, את סמוטריץ' הוא לא פוסל). לכן הצירוף המעניין ביותר שצריך לעקוב אחריו בסקרים ובתוצאות האמת הוא בלוק נתניהו והחרדים יחד עם כחול לבן וללא מפלגת הציונות הדתית. אלו לא ספקולציות עתידיות, אלא משהו שכמעט קרה השבוע. אחרי שסער קבר את הממשלה החליפית, המגעים עם גנץ התקדמו מאוד, כולל הצעה לכניסה מיידית ללשכת ראש הממשלה. גם כאן, קיר האמון בנתניהו היה המכשול העיקרי, אך לא היחיד. אחרי הבחירות, אם לא יהיה מוצא אחר, ההתנגדות למהלך כזה בקרב חברי הכנסת של הליכוד וכחול לבן תהיה נמוכה בהרבה.

במילים אחרות: מתנהל מרוץ־משנה בין כחול לבן לציונות הדתית בשאלה מי יהיה גדול יותר, כדי שהליכוד והחרדים יהיו תלויים בו בדרך ל־16. האינטרס של גנץ, וגם של נתניהו והחרדים, הוא להקטין את בן־גביר כדי להרוויח את הממשלה עם גנץ כגיבוי למקרה שלא יסתדרו לבד. ובהתאם: לפיד זקוק לשילוב של סמוטריץ' ובן־גביר בשיא כוחם.

ראש הממשלה

הנכנס ינהל קמפיין של ראש ממשלה מדירת שלושה חדרים ברחוב בלפור, מהלך שמבדל אותו גם מנתניהו, שנצמד למעון הרשמי באופן הדוק במיוחד, אבל בעיקר מבנט, ששמר ממנו מרחק. הוא יפגוש את מקרון בפריז ואת ביידן בירושלים, וינסה לשכנע את הציבור בלקחי עידן בנט גם בהיבט הפוליטי, כשיטען שרק מפלגה גדולה יכולה להקים ממשלה.

אף שמקומו כמנהיג המרכז־שמאל מובטח, הממשלה היחידה שלפיד יכול להקים, בינתיים על הנייר, היא כזו שתישען על המשותפת. מרוץ תלת־ראשי מול נתניהו וגנץ עלול לדחוק אותו עוד מעט שמאלה ממה שהתכוון. כדי להימנע ממרוץ כזה הוא וגנץ מנהלים תחרות על חבירה שתיתן "בוסטר" של כמה מנדטים ותכריע את המאבק ביניהם. גנץ מבין שכדי שיוכל לתבוע לעצמו את ראשות הממשלה, הוא צריך להתרחב עוד ולהתייצב על מספר דו־ספרתי. אנשיו מנהלים מגעים גם מול גדעון סער ותקווה חדשה, שמתנדנדת סביב אחוז החסימה, וגם עם מתן כהנא, המחוזר אף הוא על ידי סער.

הקלף היקר מכולם הוא גדי איזנקוט. הרמטכ"ל לשעבר הוא המצטרף האטרקטיבי היחיד שמסתמן במערכה הזאת. מלבדו, בורסת השמות יבשה. ארבע המערכות הקודמות מיצו את מרבית הכוכבים הרלוונטיים. לכן הוא מחוזר במקביל בידי גנץ, לפיד וגם מרב מיכאלי, שהחליטה להניח למרצ לגסוס לבדה. בדרך לקלפי, לפיד וגנץ מעריכים שבכוח קולו של איזנקוט להכריע מי יהיה ראש הממשלה הבא.