לזרום ביניהם ולרחוץ כל תא ותא. התהליך שוטף מהמוח חלבוני פסולת מזיקים שהוא מייצר.

נפח הנוזל הזורם סביב התאים הוא זעיר – אפשר למלא בו אצבעון תפירה, לדברי איליף - אך מדענים מגלים שזה המפתח לרווחת האדם: "אנחנו חושבים שהתהליך רלוונטי לא רק למחלת האלצהיימר, אלא כנראה גם לכל מיני מצבים נוירואימונולוגיים כמו טרשת נפוצה, והפרעות נוירווסקולריות כמו פגיעה מוחית טראומטית ושבץ מוחי", אומר איליף. "יש ראיות לכך שהתהליך משפיע על כאבי ראש, והוא עשוי להיות מעורב בהפרעות מצב רוח ובמצבים נוירו־פסיכיאטריים כמו דיכאון או הפרעה דו־קוטבית. נראה שהוא בסיסי ויסודי הרבה יותר ממה שחשבנו".

שינה - והסימפוניה החשמלית שהמוח מנגן במהלכה בכל לילה - היא לב ליבו של התהליך. כל סוג של שינה - מהשלבים הקלים יותר, דרך השינה העמוקה ועד לתנועת עיניים מהירה או REM - מאופיין בדפוס מובהק של גלי מוח, שמדענים מצותתים לו כבר כמעט מאה שנים באמצעות אלקטרואנצפלוגרפיה (אא"ג). השינה העמוקה ביותר, רגע לפני ,REM מייצרת גלי מוח איטיים שעוזרים לארגן ולאגור זיכרונות מהיום, ומגבירה את פעולת את "מכונת הכביסה" הגלימפטית.

בדיקות אא"ג מראות שככל שאנשים מתבגרים, הם מבלים פחות זמן בשינה עמוקה ויותר בשינה קלה יותר. "אצל אנשים רבים, אחרי גיל שלושים השינה העמוקה הולכת לעזאזל", אומר טאקר. "אנחנו חושבים שזה יכול להסביר חלק גדול מהירידה בזיכרון אצל אנשים מבוגרים, וזה מתחיל בגיל שלושים - לא צריך ממש להגיע לזקנה".

טאקר עבד על הבעיות הללו במשך עשרות שנים. כבר בשנת 1992 הקים חברה שיצרה מכשיר אא"ג רגיש במיוחד שנחבש כמו רשת שיער חוטית. החברה הזו, "אלקטריקל גיאודסקיס", נמכרה לענקית הטכנולוגיה פיליפס ,2017־ב תמורת כמעט 37 מיליון דולר. החברה החדשה של טאקר, "מעבד המוח האלקטרו־פיזיולוגי", ביוג'ין שבאורגון, מבקשת לא רק לנטר את הפעילות החשמלית של המוח אלא גם להשפיע עליה. העבודה מחקה ממצאים ממעבדות ברחבי העולם שהחלו לשדל את המוח לעבור משלב שינה אחד לאחר באמצעות מינונים זעירים של זרם חשמלי.

הפולסים המלאכותיים הללו מחקים את אלו שנוצרים בראש במהלך שינה עמוקה: הם גורמים למוח לחקות אותם, ולהתחיל גם הוא לייצר את גלי המוח האיטיים יותר. כך האדם צולל למחוזות השינה העמוקים ביותר. "אם אתה משנה את הזרם החשמלי שעובר בראש, הנוירונים מסתנכרנים איתו באופן טבעי", מסביר טאקר.

ממחקר קטן שפרסמו טאקר ועמיתיו בחודש מאי עלה שפולסים זעירים של חשמל במשך חמש דקות בכל פעם לנבדקים ישנים הגדילו את משך השינה העמוקה ב־31 אחוזים בממוצע. לדבריו, די בכך כדי להתחיל להפוך את המוח ליעיל יותר בארגון הזיכרון ובפינוי פסולת.

גירוי חשמלי כזה אינו חדש. סקירה גורפת משנת 2017 קבעה שהתהליך נראה בטוח, ולא ציינה תופעות לוואי חמורות ביותר מ־81 אלף מקרים במחקר. יש מגוון יתרונות נוירולוגיים אפשריים, אך רבים מהם בלתי מוכחים עדיין. "ההבטחה של הגירוי החשמלי לא תורגם עדיין למכשירים ביתיים באישור מנהל המזון והתרופות", מבהירה אנה וקסלר, מומחית לביו־אתיקה באוניברסיטת פנסילבניה.

קשה לקבוע אם המכשיר של טאקר יכול להפעיל ביעילות את מערכת הניקוי של המוח, בגלל המורכבות שבצפייה במערכת הגלימפטית בפעולה. סווטי ראן לבנדובסקי, חברה בצוות המחקר ומרצה לרדיולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון, פיתחה טכניקות שיאפשרו לצפות בזרימת הנוזל במוח ולמדוד אותה. אם שיטותיה יצליחו, הן עשויות להכריע אם מכשירו של טאקר מגביר את זרימת הנוזל. לדבריה, בעתיד הן

גם עשויות לעזור לרופאים לבדוק מחלות כמו אלצהיימר, פרקינסון ודמנציה אצל חולים: "כל אלה קשורים לחוסר יכולת לנקות סוג אחד של חלבון רעיל במוח, והמערכת הגלימפטית קשורה לכך".

דון קרנגיס, מדען מוח בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת צפון קרוליינה ומנהל שותף בפרויקט, אומר שאם יתברר שהמכשיר אכן משפיע, "נוכל לצפות לכמה השפעות חיוביות מאוד באוכלוסיות בעלות סיכון מוגבר למחלות נוירודגנרטיביות".

האפשרות של יישומים רחבים יותר קרצה לצבא, לדברי כריסטופר סטיל, מנהל במפקדת המחקר והפיתוח הרפואי של צבא ארה"ב. מבחינת מחלקת ההגנה, "המערכת הגלימפטית מציגה הזדמנות להבין כיצד גורמי לחץ כרוניים עשויים להיבנות לאורך זמן, ולספק דרך להחלמה מהירה יותר מסוגים מסוימים של פציעות מוח". הצבא מממן פרויקט מקביל שמנסה לפתח מכשיר לניקוי מוח באוניברסיטת רייס, בשיתוף מכללת ביילור לרפואה ובית החולים המתודיסטי ביוסטון.

חברה נפרדת שהקים טאקר פועלת להתחיל ניסוי של מנהל המזון והתרופות בגרסה צרכנית של הכובע שלו, שמטרתו לחזק שינה עמוקה: "אני רוצה להיות אחד הצרכנים של המכשיר לטיפול בשינה", אומר טאקר. "אני רוצה להיות בטוח שבעשור הבא אוכל לשמור על התפקוד הטוב ביותר, בתור בחור שהולך ומתבגר".

לווסת את השינה, להגביר את הניקיון. נסיין עם המתקן לראשו