התלמידים שגם הצטרפו לבית הספר בטבריה".

בוקר טוב// איתמר: “קם חצי שעה לפני התפילה, מתארגן, מכין אוכל ללימודים, ויוצא - משתדל שזה יהיה בזמן. התחלתי להכין כריכים לעצמי להמשך היום רק במעבר לשל"ף, עד אז התפנקתי בתוצרת של אימא".

כשחוזרים מהלימודים, בדרך כלל צוללים לתחזוק הדירה, הכנת אוכל, שטיפת כלים. “אני משקיע הרבה בלימודים – שיעורי בית, השלמות וזומים למגמות נוספות שאני לומד. אני משתדל להתאמן אימון כושר כמעט כל ערב, בשביל הצבא וגם בשביל הנפש. ובדרך כלל סוגר את היום עם שיחות טלפון הביתה". הקפות// אף שחופשת סוכות טרם הסתיימה, הם חזרו לקריית־שמונה לשמחת־תורה. “סיפרו לנו לפני כן כמה החג הזה משמעותי בעיר. כמובן שבסוף זה לא הלך כמו שציפינו, אבל למרות החדשות הקשות שקיבלנו בבוקר, החלטנו שאנחנו לא מוותרים על סיבוב ההקפות ברחבי העיר. המשכנו למרות חוסר הוודאות ומצב הרוח הירוד ששרר. אנשים ירדו אלינו מהבתים בוכים ומתרגשים, והצטרפו אלינו לשירה ולקריאות ‘עם ישראל חי’. נכנסנו לבתים של אנשים שבגלל המצב הרפואי שלהם לא יכלו לצאת ולרקוד עם כולם, וגם למניינים שבהם הרגשנו כמה הרוח שהבאנו חיזקה ורוממה".

ארוחת ערב// אופק: "לפני המלחמה הספקנו להיות העיר נבנתה שכונה אחר שכונה בהתאם לגלי העלייה. לא הייתה התייחסות לנחל עין הזהב ונחל שושן העוברים בתוכה כך שבתי המגורים נבנו על גדות הנחל, מצב נדיר בערי ישראל

איתמר: “בגלל המעבר שנכפה עלינו לעיר חדשה, אין לנו עדיין התנדבויות קבועות, אבל יש ניצנים ראשונים שאנחנו מתחילים להעביר אותם מרעיונות לדברים פרקטיים. כמו מפגשים ושמירה על קשר עם חבר'ה מהקריה, פעילויות עם מפונים ופעילות בסניף בטבריה, אנחנו מחפשים מה עוד לעשות. באיזשהו מקום המעבר הזה לקח אותנו כמה צעדים אחורה, ומציב אותנו מול דילמות חדשות שלא היו לנו בקריית־שמונה".