212 בני אדם לפחות נהרגו במהומות הנרחבות שהתחוללו בשבוע שעבר בדרום אפריקה, בעיקר במזרח המדינה, בקוואזולו־נטאל. הן פרצו לאחר שבית המשפט העליון במחוז אישר את ההרשעה ואת עונש המאסר של הנשיא לשעבר ג׳ייקוב זומה, שהודח 2018־ב בשל חשדות לשחיתות. זומה, שהנהיג את מפלגת השלטון "הקונגרס הלאומי האפריקני", אהוד בקרב העניים במדינה אף שהוא מייצג את שחיתותה של המערכת הפוליטית - לקיחת שוחד, מינוי מקורבים, קשרי הון־שלטון – ואת כישלונה של מפלגתו.

כשנלסון מנדלה עמד בראשה, ניצחה המפלגה בבחירות הרב־גזעיות הראשונות בדרום אפריקה ,1994־ב והבטיחה לשפר את מצבם של השחורים ולהצעיד את המדינה לעתיד חדש. אבל היא כשלה לחלוטין. מערכת האפרטהייד אומנם פורקה, אך יסודותיה של דרום אפריקה כופים עליה לחיות חיים מיוחדים, שונים, שאינם עצמאיים. הסיבה לכך היא ססיל ג'ון רודס.

רודס, יזם ואיש חזון יליד לונדון - וגם גזען לבן, שדיבר רבות על עליונות ה"גזע" הבריטי - הגיע לאפריקה ,1870־ב כשהיה בן .17 את הונו הוא עשה בתחום המכרות ברחבי דרום היבשת, ובפועלו הפוליטי חתר לתת את אפריקה כולה במתנה לאימפריה הבריטית. בימיו שורטטו גבולותיה של דרום אפריקה על בסיס חלומותיהם של הבריטים על ניצול משאביה: היא התרחבה 1879־מ ועד ,1902 במהלך מלחמת הזולו ובמלחמות הבורים, כדי להשתלט על מכרות ולהשיג אוכלוסיית פועלים שחורים שיעבדו בהם. שתי המטרות הושגו.

דרום אפריקה אינה לבד בצרה הזו, אגב. גבולותיהן של מדינות רבות באפריקה ובעולם (כולל במזרח התיכון) נקבעו בהתאם לצרכים מתכות, יהלומים ומחצבים אחרים הם כמעט מחצית מהייצוא של דרום אפריקה האימפריאליים של מעצמות אירופה, ופחות לפי תוואי גיאוגרפי או אנושי. קהילות אוחדו או הופרדו מכוח הסכמים קולוניאליים, ושבטים יריבים נכללו במדינה אחת רק כדי להקל על ניצולם המשותף בידי האימפריאליסטים האירופים. לצורה של רוב מדינות אפריקה במפה אין היגיון פנימי, רק היגיון חיצוני.

עד מותו ,1902־ב רודס חלם על עליונות אירופית באפריקה, ועל פיתוח היבשת לטובת האינטרסים הבריטיים. למשל, הוא חתר להנחת מסילת ברזל שתאפשר לנסוע ברכבת מקייפטאון לקהיר, ותחבר את היבשת כולה. הוא גם היה אבי האפרטהייד בדרום אפריקה, והביא לחקיקת החוקים המגבילים את האפשרות של השחורים לקנות אדמה, ומטילים מס על כל שחור שאינו עובד – וזאת במטרה לעודד אותם לעבוד במכרות. בהתאם לשרטוטים שלו, עד היום דרום אפריקה היא מרכז מחצבים ותעשייה המייצא יהלומים, זהב, מתכות ומינרלים בכמויות גדולות (שותפת הסחר הגדולה ביותר שלה היא סין). גם אחרי כמעט שלושים שנות שלטון של מפלגת הקונגרס הלאומי האפריקני, האוכלוסייה השחורה עדיין סובלת מאבטלה ומעוני בשיעורים גבוהים פי כמה מאלה שבאוכלוסייה הלבנה.

לאחר שקיבלה עצמאות ,1910־ב אוצר המינרלים של דרום אפריקה עורר את ההערכה שהיא תגדל לכוח כלכלי חשוב בזירה הבינלאומית. אבל דווקא היסוד הזה של המדינה – עיצובה כמכרה קולוניאלי – גרם לה לסבול מפערים שנדרשים דורות להתגבר עליהם. חוסר היציבות הכלכלית בדרום אפריקה, הסכסוכים הגזעיים והאתניים שמידרדרים לאלימות, התשתיות המעורערות והפגיעּות למכות חיצוניות כמו בצורת ארוכה או מגפה קטלנית - כל אלה מעידים שהדרך עוד ארוכה. מיקומה האסטרטגי של דרום אפריקה בקצה היבשת נותן לה יתרונות גדולים