עומדת בראש קהילה צעירה שרק הולכת וגדלה, בשנים שבהן קהילות יהודיות בכל רחבי ארה״ב מתמודדות עם אתגר נטישה המוני.

בקיץ האחרון התארחתי לתפילת שבת Minyan־ב Downtown שייסדה לפני שש שנים באזור הקמפוס של אוניברסיטת .NYU הקהל הורכב ברובו מצעירים וצעירות, כמעט כולם רווקים, סטודנטים בעבר ובהווה. הופתעתי למצוא שם ערבוב של חבר׳ה מכל הזרמים – אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים וגם כאלו שלא משויכים לאף זרם קלאסי. שוחחתי עם רבים מהם והם שיתפו עד כמה הם לא מחוברים לקהילות־האם המזדקנות שלהם. כשניסיתי להבין האם העובדה שהמניין אורתודקסי וכולל מחיצה (גם אם מאווררת) לא מרתיעה אותם, הם השיבו כי אחת הסיבות לפופולריות של המניין (מלבד היותו מוקד לשידוכים מהסוג שאפשר להביא הביתה לסבתא) היא תחושת חוסר השיפוטיות ושרק בו הם מוצאים יהדות רלוונטית בלי להיות מוצפים במסרים הפרוגרסיביים שהשתלטו על סדר היום במוסדות האם שלהם.

״המניין שלנו הוא מניין עצמאי שלא משתייך לזרמים המוכרים. הוא צמח מלמטה, מתוך צורך שזיהינו. צעירים בגילי עשרים ושלושים מגיעים אלינו מכל אזור מנהטן תחתית. אנחנו מנסים לתת בית יהודי חם, מסורתי ופתוח לאנשים שמבקשים למצוא שליחות ומשמעות, בלי לפחד להדגיש את הברית שלנו עם ישראל״. כיצד זה בא לידי ביטוי?

״כל הרעיון מבוסס על כך שאתה לא רק צופה, מתבונן פסיבי מן הצד, אלא חייב להיות על המגרש, להשתתף. העם היהודי זקוק לך, הברית בינינו זקוקה לך. זו נקודת מבט שמשנה את כל הגישה. במשך שנים הדעה הרווחת הייתה שהדרך היחידה לחבר את הצעירים המנותקים לישראל היא טיולי תגלית. המפגש שלהם עם חיילים לא מתקיים מנקודת מבט ערכית של ׳בואו תראו את הצעירים הישראלים שמוכנים להקריב את חייהם בשביל מדינת ישראל׳, אלא – הנה חיילים חסונים, בואו דברו איתם בעברית ותפלרטטו קצת׳. באנגלית קוראים למיזם הזה right׳ ,׳birth כלומר זכות מולדת. ההנחה היא שצריך לעטוף אותם בצמר גפן ובשיח מתפנק, זו טעות בעיניי. אני אוהבת ומעריכה את תגלית אבל אנחנו צריכים לדבר לא רק על זכויות אלא גם על חובות. אני מקווה לטפח דור חדש שירגיש סולידריות, אחריות וערבות הדדית. זה לא יהיה קל להוביל משהו כזה באמריקה אבל אני לא חושבת שיש לנו אופציה אחרת״.

איך אותם צעירים חוו את אירועי שמחת תורה?

״בשבועות הראשונים הרגשתי שאני מנהלת מעין ׳שבעה המונית׳ עבור הקהילה שלי. זה כאב לכולנו, לא היה אחד שלא הרגיש את הכאב עמוק בפנים. מבחינתנו זו לא טרגדיה שקרתה למישהו אחר אלא לנו ממש. זה העם שלנו. המון אנשים שלא הכירו אחד את השני לפני כן, פשוט הגיעו לבכות ולהתפלל. בשנים האחרונות המחשבה הייתה שלדור הצעיר אין יותר תחושת קולקטיב, שהם אינדיבידואלים ולא מחוברים לזהות היהודית. הרבה הנחות התנפצו בשבועות האחרונים וראינו כמה שזה לא נכון״.

וכשהם נושאים אלייך עיניים מה את אומרת להם?

״אני מעודדת אותם ללכת להפגנות, לנסות לעזור במה שאפשר – בין שזו תרומה כספית או מלחמה על דעת הקהל. באופן אישי אני תמיד מחוברת למה שקורה בישראל, יש לי הרבה משפחה בארץ, ובכלל רואה את העם היהודי כמשפחה המורחבת שלי. אבל לא הייתי מודעת שעבור הקהילה שלי וכל הקהילות בארה״ב זהו רגע עמוק של חיבור ואיחוד, כזה שלא ראינו כבר עשרות שנים״.

שלא לדבר על כך שגם אצלכם לא פשוט מאז.

״כשרואים את האנטישמיות מזנקת באופן כל כך מהיר וחד כמו שראינו, זה ברור שהיא לא נובעת ממדיניות כזו או אחרת, אלא קשורה לשנאה ישנה שעדיין יוקדת. יש פה רעידת אדמה, כל כך הרבה צעירים יהודים שהרגישו בבית בארה״ב לא יכולים להאמין שחברים לכיתה שלהם, מרצים או חברי הנהלה תומכים בחמאס. זה שוק גדול שמשפיע על הזהות העצמית שלהם. הם ידעו שחבריהם הם פרו־פלסטין, אבל לא האמינו שיתמכו במעשי טרור, שיקרעו פוסטרים של ילדים חטופים ויקראו לאינתיפאדה. הם מרגישים שהאדמה

נשמטת מתחת לרגליהם. שוחחתי עם מישהי מלונדון וניסיתי לתמוך בה כי המצב שם גם קשה, היא ענתה לי – ׳אנחנו רגילים לזה. אצלכם השבר כל כך גדול כי אתם לא מבינים מה קורה מסביבכם פתאום׳״. מה את שומעת מהסטודנטים?

״המצב לא פשוט, במיוחד באוניברסיטאות העילית, הם מרגישים מבודדים ותחת מצור. אני מעודדת אותם להילחם בחזרה וגם מסבירה כמה חשוב להיות חלק מקהילה יהודית, זה לא מותרות כרגע. בישראל כולם תומכים זה בזה, אתה יוצא לרחוב וכולם ביחד באותו סיפור אבל פה, אם אתה לא מחובר לקהילה אתה מרגיש לבד. אני חושבת שאנחנו רואים התעוררות והתפכחות גדולה״.

יש כאלו שזה גורם להם להתרחק עוד יותר?

״ברור שיש כאלו שזה מרחיק אותם מהיהדות והם מעדיפים כרגע למסמס את הזהות הזו שלהם, אבל אנחנו חשופים לתהליך ההפוך. בתי חב״ד והלל שבקמפוסים מדווחים שמעולם לא הגיעו כל כך הרבה סטודנטים לפעילויות שלהם. גם אצלנו כמובן״. זה דורש היערכות שונה?

״זה בהחלט אתגר ויש גם פרדוקס. מצד אחד מעולם לא נדרשתי להשקיע כל כך הרבה באבטחה, מצד שני אני צריכה להתמודד עם כמות נרשמים חדשים עצומה בבת אחת. להבין מי זה כל אחד שרוצה להגיע ולאשר אותו. יש הרבה צעירים יהודים שלראשונה בחייהם מתעניינים בזהות שלהם ורוצים להגיע אל בית הכנסת שלנו. אנשים חילונים שמבקשים עזרה בקביעת מזוזה בבית או בהנחת תפילין. כראשי קהילות יש לנו אחריות גדולה. המשבר הזה יעצב מחדש את יהדות אמריקה״.

איך את רואה את העתיד שלה?

״מוקדם לדעת. אני חושבת שהולך להיות יישור קו מחודש, הרבה אנשים יתנתקו מאוניברסיטאות פרוגרסיביות. יש אומנם תחושה לא מוכרת של שבריריות אבל באותה

נשימה גם של רצון להשיב מלחמה. אלו רגשות שלא הכרנו ולא הזדקקנו להם במשך תקופה ארוכה מאוד״. מה זה אומר להילחם בחזרה?

״לתבוע אוניברסיטאות שמפירות את הנהלים שהן עצמן קבעו, להיות יותר מעורבים פוליטית, להיות פעילים במלחמת הדעות. אפילו בשינוי המודעות שלנו ובכך שנפסיק לפטור את התנועות הללו כלא מזיקות, אנשים לא הבינו שצידוד בפלסטינים יוביל להצדקת טרור. מוסדות אקדמיים שמנרמלים לגיטימציה לטרור זה דבר חסר תקדים כאן, וחלק מהמלחמה הוא שמירה על ערכי המערב – חירות וקידוש החיים״.

״אחת הבעיות העיקריות היא שטיקטוק, ספק החדשות המרכזי של הצעירים, נשלט בידי ממשלת סין שמראה את תמיכתה בחמאס באמצעות האלגוריתם שמקדם הפצת פייק ניוז, כמו למשל שנושא החטופים הוא תעמולה שקרית של ישראל. אנשים מאמינים לזה, עד כמה שזה נשמע מזעזע״.

על אף המצוקה הגדולה בקמפוסים, סקר שהתפרסם בשבוע שעבר עלה לכותרות כשהראה שלמרות אירועי השבועות האחרונים, התמיכה בישראל בקרב אזרחי ארה״ב גבוהה מתמיד, גם בקרב הדור הצעיר, והוכיח כי ההפגנות האלימות וסרטוני השנאה ברשתות לא מייצגים את האמריקני הממוצע.

האומה האמריקנית, על כך שיהודי העולם לא נמצאים לבד ברגע קשה זה, שהעיר ניו־יורק בפרט וארצות הברית בכללותה לא יסבלו התנהגות נפשעת כזו.

״נכון, כי הטרוריסטים נלחמים נגד הערכים האמריקניים של חירות והגינות בסיסית, וכל אדם בעל מצפון, בכל העולם, לא יכול לסבול את זה. אני תלמידה של הרב יונתן זקס ומנסה לתווך את הקול שלו, אני כל הזמן חושבת מה הוא היה אומר עכשיו. הוא היה מבקש מאיתנו שלא נפסיק ליצור קשרים גם עם אנשים מחוץ לקהילה היהודית. הרב זקס תמיד דיבר נגד ייאוש וניסה לחזק אנשים לנוכח ההיסטוריה של העם היהודי, וזה נותן לי תקווה לזכור ולהזכיר את הקול שלו, שכל כך חסר פה, כמה שיותר״.

יש סביבך קולות של רצון לעלייה?

״כן, אבל כרגע זה יותר ביטוי של פחד, אף אחד עוד לא ממש רכש בית. ברור שכאמא יהודייה אני תמיד דואגת שהדרכונים של הילדים שלי יהיו בתוקף, אבל אני לא צופה עלייה המונית. אולי דברים ישתנו בעתיד. מה שכן, הרבה אנשים מרגישים אשמה על כך שהם לא שם כרגע. כשמשהו כל כך נורא קורה למשפחה שלך, אתה צריך להיות איתם. אני חושבת שמאוד חשוב לנסוע לארץ, כדי לא לסבול fatigue־מ compassion (תשישות חמלה, א״א) ולהתרגל למציאות הזו. אין ספק שמי שיבקר עכשיו בישראל זה יעצב אותו לנצח. אבל באותה נשימה אני אומרת להם שאפשר לתרום הרבה גם מכאן, במקום לשקוע במחשבות שליליות. התנדבות בחקלאות היא